אישורים מאחרים

ככל שאני מודעת לעצמי יותר אני מגלה עוד ועוד חולשות, פאקים בסיסטם,

עוד דברים שתוקעים אותי ואני צריכה (ורוצה) לשנות ולעבוד עליהם.

אחד הדברים שצף ועלה לי בעוצמה הוא הקושי לקבל החלטות.

איזו מסגרת למשקפיים? איזה צבע לתיק? כן להצטרף למיזם כלשהו או לא?

אני חופרת ושוקעת בתוך רשימות אינסופיות של בעד ונגד לכל צד.

בכל פעם שנדמה לי שאני מקבלת החלטה ובוחרת צד,

עולה הצד השני ולא מניח לי להיות שלמה עם זה שבחרתי. מייסר אותי, מתקיף אותי בפחד להפסיד,

מציג לי את כל הרשימה השחורה ומייסר אותי בשאלה למה החלטתי ככה בכלל.

קבלת החלטות הוא אחד הדברים הכי חשובים בחיים. כמעט בכל שניה אנחנו מקבלים החלטה.

בוחרים בכביש כזה על אחר, עונים לשיחה הזו ולשניה לא. מקבלים לקוח אחד ואומרים ״לא״ לאחר.

וכשכל רגע כזה מלווה בתחושת החמצה ובחוסר ביטחון מתחילה להתפשט בגוף תחושה מכווצת ולא טובה.

יש החלטות שקל לי יותר לקבל וברורה לי הדרך הנכונה לי. אבל יש החלטות - בעיקר כאלו הנוגעות לדימוי עצמי, לאיך אני נתפסת בעיני אחרים, לאגו - שמפרות את שלוותי.

כשהבנתי שיש לי כאן בעיה אמיתית התחלתי לשים לב אליה. לראות כמה פעמים ביום היא עולה.

החלטתי לבדוק בכנות עם עצמי מה עומד מאחורי חוסר הבטחון הזה שבקבלת החלטה בתחומים האלו.

גיליתי שאני לא סומכת על עצמי. שאני מפחדת להיתפס כטיפשה, שאני חושבת הרבה פעמים שמישהו אחר יודע טוב ממני מה טוב בשבילי. שאני מפחדת ללכת לבד בשביל אחר מאלו שהרבה אחרים בוחרים.

גיליתי שכשאני מאבדת את הביטחון בעצמי אני מתייעצת עם המון אנשים ומתבלבלת עוד יותר.

שמתי לב שהרבה פעמים בכתיבת הבוקר שלי אני בעצם יודעת בבירור את התשובה,

אבל אחר כך אני ״שוכחת״ אותה כשאני ממשיכה בשגרת היום שלי.

הבנתי שכדי לדעת לקבל החלטות ממקום של אהבה ועוצמה, ולא ממקום של פחד וחוסר ביטחון,

אני צריכה לחזור למקור ולסנטר שלי, לביטחון ולקול הפנימי שיודע בוודאות מה טוב לי.

דוממתי מנועים. כתבתי עוד. חשבתי על זה בלילה כשלא נרדמתי.

בלילה הכי קל לדעת מה נכון ומה לא נכון עבורך, כששאר הקולות שקועים בשינה עמוקה,

כולל חלקים גדולים מהאגו ומההגיון.

בלילה אני יודעת בדיוק מה אני צריכה להחליט. גם בכתיבת הבוקר. גם כשאני צועדת ביער.

גיליתי שיש מקומות וזמנים שקל לי יותר להחליט בהם כי הכל ברור כל כך.

הבנתי שהחלטות שנוגעות ל״איך אחרים רואים אותי״ הן בעצם השיעור שלי בלתת פחות כוח ומשמעות למקום הזה, החיצוני, ושאני נקראת לחזור למקום שקט ופנימי ששם אני יודעת בדיוק מי אני ומה אני שווה.

הבנתי שריבוי המצבים שנקלעו בדרכי ודרש ממני קבלת החלטות בתחום הזה,

בעצם קורא לי לשים לב ולהיות פחות תלויה ב״אחרים״, להיות יותר ׳ניזונה׳ מעצמי ומהפנים שלי.

אתמול חזרתי מאירוע מרגש שמילא אותי באהבה ובתחושת סיפוק עצומה.

הדחף הראשון היה לפרסם את זה כדי שכולם יראו. שיראו כמה אני שווה.

אחר כך שמתי לב שאני כל כך מלאה באהבה שאין באמת צורך.

אני כבר כל כך מלאה בתחושת ערך, ביטחון, משמעות, שאני לא באמת זקוקה לקולות החיצוניים שיאשרו לי את זה.

אז אחת ההחלטות שאני מקבלת בעניין הזה, הוא לשים לב, להיות מודעת מתי אני מקבלת החלטה ממקום של אישור חיצוני, ולמצוא את האישור הזה בתוך תוכי.