כבר כמה ימים שאני מתהלכת עם תחושה מרוגשת.
שמשהו מרגש עומד לקרות, שמשהו טוב נמצא ממש מעבר לפינה.
אני מרגישה איך הוייב שלי גבוה ומחובר, איך אני מחייכת יותר, צובעת הכל בצבעי אהבה.
אני מפרגנת, נותנת, מחבקת יותר אנשים סביבי. מדביקה נשיקה ככה סתם.
אני מתהלכת עם ענן של אהבה סביבי.
כשהראש מנסה לנתח מה קרה או מה גרם לזה הוא לא מוצא תשובה.
הלב לא מחפש תשובה אלא פשוט נוכח בהרגשה הנפלאה הזו.
הבוקר כתבתי לעצמי בכתיבת הבוקר והתרגשתי לכתוב עד כמה אני מרוגשת. ואז ביקשתי מסר מהיקום.
אני עושה את זה לפעמים בכתיבת הבוקר.
״את מאמינה בטוב, כמו כשהיית ילדה״ הייקום מסר לי. ״חזרת לנקודה שבה האמנת שהעולם הוא מקום אוהב ובטוח עבורך ואת מתבוננת בו בעיניים של אמונה וציפייה לטוב.״
אני זוכרת את הנקודה הזו בחיים שלי, כשראיתי בעולם מקום טוב, מבטיח, מרגש ויפיפיה.
מקום שבו קיים טוב וורוד ומנצנץ ושכולם סביבי, כולל אותי, ראויים לאהבה.
הרגשתי בטוחה ומאמינה ככה סתם, בלי שום הוכחה.
אמונה בטוחה, ממש כמו שהאוויר לנשימה בטוח בעיני.
אני מרוגשת. הלב שלי פועם מהר.
בא לי לעשות יוגה ולשמוע מוזיקה ולרקוד עוד פעם לצלילי "TOY" ולשיר בקולי קולות.
בא לי לעשות טוב לאנשים ולחבק את מי שזקוק לחיבוק ולהגיד לו שהכל ממש בסדר.
העולם הוא מקום בטוח ואוהב ושיש שפע ענק וקסום בדרך אליו, ואליה ואלייך.
״יש מי שחי ורואה את הנס בכל דבר.״
אני מרגישה שענדתי את משקפי הנס. הכל נראה לי מופלא. האוכל טעים יותר, המוזיקה מרגשת יותר, האהבה עוצמתית יותר. אין לי מושג מה קרה לי או אם זה יימשך. אבל הלב שלי מרוגש מידי בשביל לחשוב על זה, הוא פשוט נוכח ברגע ומעצים את ההרגשה הנפלאה הזו עוד יותר.
״תעגני אצלך את ההרגשה הזו, אהובה, וחזרי אליה מתי שרק תרצי״ מסר לי הייקום שלי ואני מאמצת את הטיפ בשמחה. אני נושמת עמוק, מסתכלת על נר פרחוני שקניתי לי ומחליטה שבכל פעם שאסתכל עליו ואדליק אותו אזכר בהרגשה הזו.
העולם קסום בעיני כרגע ואני ממש ממש מאושרת.
מעגנת.
מתענגת.
Comments